מחברת: עדינה מרקס
החולה, הרופא והמחשב שביניהם
כמעט אין חולה שלא נתקל בתופעה: החולה נכנס לחדר הרופא. "שלום, דוקטור" הרופא לא מרים את עיניו אל החולה ומיד מקיש את נתוני החולה למחשב. "מה הבעיה?" שואל הרופא, והוא מזדרז ומקיש את דברי החולה לתוך המחשב. אם הרופא מיומן בשימוש במחשב התהליך הוא קצר ואם לא .... לאחר עיון במחשב חוזר הרופא אל החולה ונותן לו מרשם לתרופה או הזמנה לבדיקה במעבדה . שוב הכל מוקלד לתוך המחשב והשנים נפרדים. "איפה הם הרופאים שהתעניינו בי, שבדקו אותי בסבלנות ושהתייחסו אלי כאל בן אדם?" שואל החולה.
הרופאים האלה עדיין קיימים במערכת אלא שלרופאים במרפאות המשפחה והמרפאות המקצועיות במערכת הציבורית מוקצים כ-8 דקות למגע רופא-חולה. אם בשמונה דקות אלו החולה צריך להתפשט, להיבדק, להתלבש, ולקבל הפניה לבדיקת מעבדה, מרשם לתרופה שאת הימצאותה בסל השירותים הוא חייב הרופא לוודא, איך הוא יכול לקיים ולו שיחה מינימלית עם הרופא? כאשר החולה הוא קשיש או כאשר הבעיה קצת מסובכת - החולה שוהה כחדר הרופא מעל 8 הדקות המוקצבות לו וכתוצאה מכך מתארך התור והממתינים בו דופקים על דלתו של הרופא.
יש לדעת, הרופאים אינם שבעי רצון ממצב זה. הצורך בהקלדת נתונים למחשב בחיבור עם הקצאת הזמן הקשה גורמים למה שהגדיר רופא ותיק: "איננו עושים רפואה נכונה. אנו מסתמכים על נתוני המחשב וממעטים בבדיקות פיזיות, אנחנו לא יוזמים מתן הסברים לחולה על מחלתו ובקושי עונים על שאלה או שתיים". הרפואה הופכת לטכנית ומתרחקת מהממד האנושי. הרופאים מעלים טיעון נוסף: בפרק הזמן הקצר המוקצה להם לבדיקת החולה הם חייבים לדלות מהמחשב את כל הנתונים על בעיותיו הרפואיות. אם חס וחלילה יפספסו נתון חיוני והטיפול הרפואי שהם יתנו יהיה שגוי - החולה יוכל לתבוע אותם על רשלנות רפואית. לכן, מתוך הצורך בהגנה הם רושמים לחולה בדיקות מעבדה ותרופות מיותרות. דבר זה יוצר מעמסה כבדה המתווספת ללחצים האחרים. חוסר האדיבות של רופאים כלפי החולים וההתמרמרות הגובלת לעיתים באגרסיביות של החולים כלפי הרופאים הם תוצאה ישירה מהסיטואציה המכנית.
במערכת הבריאות טוענים שעלות שעת עבודה של רופא היא גבוהה ולכן יש צורך למצות את הזמן ולדחוס לתוכה מספר מרבי של מטופלים. כאשר רופא עובד בשיטת הסרט הנע הוא אינו מסוגל לעקוב אחר הטיפול שבוצע בחולה אלא אם החולה מתייצב אצלו. לא כדאי להוסיף על האמור את מספר ימי ההמתנה להם נדרש חולה המבקש לפנות למרפאה מקצועית לצורך בדיקה או מעקב. זה אחד הסימפטומים לרפואה ציבורית חולה.
קל להצביע על התקלות שקורות במערכת אלא שיש לרישום במחשב גם צד חיובי: הרופא יכול לקבל מידית את כל הנתונים הרפואיים על החולה היושב מולו. הוא אינו צריך לקרוא הרים של נייר כדי לוודא נתון זה או אחר. הוא יכול להעריך את הטיפול הנדרש והמרשמים הממוחשבים לתרופות ברורים ומונעים טעויות רבות שקרו בעבר בגלל המרשמים שנכתבו בכתב יד לא כל כך ברור.
כאשר חולה סבור שאינו מקבל את הטיפול הנדרש בגלל קוצר הזמן סופו שילך להתייעץ עם רופא העובד במערכת הפרטית שאינו מוגבל בזמן בדיקה ובמקרים רבים אלו הם הרופאים העובדים גם במערכת הציבורית. חולים המבקשים שיתייחסו אליהם "כאל אדם שלם ולא רק איבר חולה" פונים לרפואה האלטרנטיבית הכובשת שדה רחב לפעולתה.
רמת הרפואה בישראל היא גבוהה לפי כל המדדים והרופאים ברפואה הציבורית טובים בדיוק כמו חבריהם ברפואה הפרטית. המוקש טמון בהתנהלות המערכת הציבורית. יש צורך בבדיקת ההתנהלות של הרופאים והחולים בחדרי הבדיקה ולקבוע סטנדרטים חדשים ומתאימים יותר לאור התפתחות הרפואה, הדרישה מהחולים ליחס הוגן וקבלת מידע וכניסת המחשב כגורם חדש בחדר הרופא.
